שטיח הוא שם כולל ליריעה ארוגה בנול או עשויה ביד, לרוב מרופדת צמר או סיבים מלאכותיים הנפרשת לעיטור רצפות וקירות. מקור השם באופיו של השטיח, אשר נשטח על הרצפה או הקיר.
מקורו כנראה באסיה המרכזית של המאה ה-20 לפני הספירה ואף קודם. ישנים תיעודים של גז כבשים ועיזים למטרת אריגת יריעות שטיחים עוד בשנת 6000 לפנה"ס בקירוב. בקרב העמים היושבים במרכז אסיה, השטיח היווה חלק מרכזי בתרבות ובאמנות, ואריגת שטיחים היא מסורת עממית עוד מימי עידן הברונזה. הטורקים, הפקיסטנים, הטורקמנים, האזרבייג'נים וכמובן הפרסים – לכל אחד סגנון משלו.
עם מסעות הצלב במאה ה -11, החלו שטיחים להופיע באירופה ובמאה ה – 17 לערך, עם פתיחת נתיבי המסחר לאירופה, תפס תאוצה השטיח בקרב אירופה המערבית, שם נחשב השטיח ליוקרתי ומכובד ובתחילה שימש בעיקר לעיטור קירות ושלחנות, ולאחר מכן גם רצפות.
ישנם כמה סוגי שטיחים, היוקרתי והנחשב מבינהם הוא הארוג. שטיח זה מיוצר על ידי נול, בצורה דומה לייצור בד, ויכול להכיל דוגמאות וצבעים רבים. מחירו של שטיח זה יקר יותר, עקב תהליך הייצור האיטי יחסית. סוג שטיח נוסף הוא המסוקס, כשמו כן הוא- מחוספס, שורט ובעל בליטות, לא הכי מעודן מבין סוגי השטיחים, אך לבטח הקשוח שבהם, מיוצר בשיטת תפירה מיוחדת המעניקה לו את המרקם הייחודי. הנפוץ מבין השטיחים הוא המצויץ, המוכר לרובנו מקצותיו המזכירים קצוות ציצית, וביצורו מוזרקים סיבי השטיח אל שלד רקום, שיטה המבטיחה עמידות ואריכות ימים לשטיח, והיא גם הנפוצה ביותר לייצור שטיחים ביתיים. כיום, מעבר להיותם פריט דקורטיבי, משמשים השטיחים למגוון מטרות רחב. הפחתת רעשים ועידון אקוסטי, עזרה בחימום הבית והפחתת פליטת הקור מהריצפה והקירות ובנוסף מבטיחים תוספת עיצובית מרשימה יחד עם הצדקה תמידית לשואב האבק.