גביעים גביעים של כבוד מי מכיר את הרגשת הניצחון של עמידה על הפודיום או על במה ולהניף גביע אל על, חלוקת גביעים הם סמל ותזכורת ממשית לניצחון, למאבק עיקש ולתחרות בין אנשים, קבוצות, נבחרות ועוד. ובאותה נשימה מי לא מכיר את המשפט "העיקר ההשתתפות" משפט שאני מכנה אותו משפט הלוזרים, גביעים של כבוד זה נקרא. מנקודת מבטי בספורט תחרותי וכספורטאי אין לי כבוד למי שמלכתחילה מגיע במטרה של רק משתתף, יותר מזה גם להגיע במקום השני מבחינתי לא בא בחשבון, תמיד אני מציין את העובדה "שאף אחד לא זוכר את הסגן של בר כוכבא" ואם אני לא מצליח להגיע למקום ראשון ולזכות במדליות או גביעים, אני צריך להודות שנכשלתי. השאיפה והחתירה לניצחון טבועה בתוכנו גם אם לא נודה בכך ויהיו כאלו שיגידו: "אנחנו לא תחרותיים" ולא איכפת לנו לסיים ללא ניצחון העיקר שהשתתפנו בתחרות, בפנים הם יודו שהם היו רוצים לנצח ולזכות בתחרויות ולהניף גביעים, כי בינינו אני לא רואה אדם שלא היה רוצה לזכות בתהילה או בפרסום שמתלווה בזכייה במקום הראשון במדליות או גביעים. אני מודה שלא תמיד אני מצליח להגיע למקום הראשון ולהגשים את המטרה שלי לזכות במדליות או גביעים וזה מכניס אותי למצבי רוח קיצוניים, אך באותה נשימה זה ממריץ ומאתגר אותי יותר לזכות בתחרות הבאה ולהגיע למקום ראשון. גביעים של ניצחון אחזור למשפט הראשון שלי ההרגשה של הנפת גביעים היא הרגשה עילאית, תחושת הניצחון ממלא את כולך בגאווה גדולה ובסיפוק אדיר, אני חייב לאמר שההמתנה לחלוקת גביעים של ניצחון היא המתנה מורטת עצבים לפעמים יותר מהמתנה לתחילת התחרות שבה אני משתתף. אין לי הסבר מלומד שיכול להכיל או להסביר את הרגשת הניצחון בהנפת גביעים או קבלת מדליות, התרוממות הרוח שבה אתה נמצא, הלב הדופק בחוזקה, ההתרגשות והפרפרים שחשים שאתה רואה את המדליות או גביעים שמונחים על השולחן מול העיניים שלך שאתה יודע שעוד רגע קט הם יהיו בידך או מונחים על צווארך, אין לי דרך להעביר במילים את ההרגשה של הנפת גביעים אתם פשוט צריכים להגיע למקום ראשון כדי להרגיש ולדעת.